החלטה בתיק בש"פ 2362/05

1.        עררה של המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' ואגו) מיום 8.3.05 אשר דחה את בקשת המדינה להורות על מעצרו עד תום ההליכים של המשיב והורה על שחרורו בתנאים כפי שפורטו בהחלטתו.

2.        המשיב הועמד לדין בכתב אישום בו יוחסו לו בחמישה אישומים עבירות של סחיטה באיומים, תקיפה, איומים, חבלה בכוונה מחמירה, שוד, תקיפת שוטר, העלבת עובד ציבור, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, היזק בזדון, ניסיון לתקיפת שוטר ותקיפה הגורמת חבלה ממשית.

           בשלושת האישומים הראשונים בכתב האישום מיוחסים למשיב מעשי אלימות שביצע, על פי הנטען, כלפי תושבים מקומיים ותושבי חוץ שנילוו אליהם, באיזור חוות מעון. יצוין, כי באישום השני מיוחס לו כי העבירות בוצעו יחד עם אחר שאחז בידו רובה וכיוונו אל עבר תושבות חוץ שנילוו למקומיים על מנת להפחידן, בעוד המשיב התקרב אליהן, התווכח עימן ואף זרק אבן לכיוונן. לאחר מכן הרים אבן נוספת, איים על רועה צאן שהיה במקום עם תושבות החוץ ובעט בו. כתוצאה מהבעיטה הוזז מקלו של הרועה ופגע באחת מתושבות החוץ. בהמשך ירה האחר שנלווה אל המשיב באוויר על מנת להפחיד את המתלוננות. כן יצוין, כי באישום השלישי מיוחס למשיב שהשתתף עם אחר בתקיפת תושב חוץ בכך שדחפוהו וניסו לחטוף מידיו מצלמת וידיאו. אותו תושב חוץ נפגע פגיעות קשות כתוצאה מהחבלות שחבל בו האחר, אושפז ובהמשך הוטס לטיפול רפואי באיטליה. באירוע זה נטען כי המשיב שדד מצלמה מאחד המתלוננים.

           האישומים הרביעי והחמישי מייחסים למשיב עבירות שביצע לאחר מעצרו נגד השוטרים ועניינם תקיפת השוטרים, איום עליהם והעלבתם. לא אפרט את המעשים המיוחסים אחד לאחד ואסתפק בכך שאציין כי ההתנהגות המיוחסת פרועה ואלימה ביותר.

3.        בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אליו הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים של המשיב, קבע כי קיימות ראיות לכאורה בכל האישומים המיוחסים למשיב וכי מתקיימת עילת מעצר, אולם סבר כי מסוכנותו של המשיב היא נקודתית ומתעוררת בנסיבות של חיכוך בין המשיב לבין האוכלוסיה המקומית הפלסטינית. לאור האמור הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב למעצר בביתו של מר יהודה הרצליך בכפר זיתים, בתוספת תנאים מגבילים כמפורט בהחלטתו.

4.        המדינה טוענת, כי שגה בית המשפט קמא בשחררו את המשיב לחלופת מעצר, מאחר שמסוכנותו רבה ואינה נקודתית והתנהגותו הפרועה מלמדת כי אין מורא החוק עליו וכי אין מקום בעניינו לחלופת מעצר. לטענת המדינה, חלקו של המשיב באירועים המתוארים באישומים השני והשלישי, זהה לחלקו של האחר שהיה עמו במקום. מעשיו באישומים הראשון, השני והשלישי, כשמצטרפים אליהם המעשים המתוארים באישומים הרביעי והחמישי, לאחר שנעצר, מגלים תמונה של אדם חסר מעצורים המתנהג בבריונות, שאין ליתן בו אמון שימלא אחר תנאי החלופה. עוד נטען, כי המשיב צורך אלכוהול, אף בהיותו בין כתלי בית המעצר, דבר הגורם לו להתנהגות פרועה אף יותר. העוררת סבורה איפוא כי היה על בית המשפט לקבל תסקיר מעצר בעניינו של המשיב בטרם קיבל החלטה על שחרורו לחלופת מעצר וכי היה עליו לבחון ביתר הקפדה את החלופה המוצעת.       

           ב"כ המשיב טען בקצרה לעניין הראיות לכאורה ובפרט לעניין שתי קלטות וידיאו שצולמו על פי הנטען בשעת האירוע אליו מתייחס האישום הראשון, אולם עיקר טיעונו התמקד בשאלת חלופת המעצר. לטענתו, מהעדויות בתיק עולה כי המשיב לא היה שותף לחלק האלים של האירועים בהם נפגעו תושבי החוץ ואשר מתוארים בכתב האישום. חלקו בהם מינורי. לדבריו, המשטרה מתנכלת לו ואף הוגשה בעניין תלונה למח"ש. עוד טען כי המשיב אינו אלא אדם שהתיישב בחוות מעון על מנת לחיות בסביבה שקטה בה יעבוד את האדמה וירעה צאן. ב"כ המשיב אף צפה כי משפטו של המשיב יתארך, בין היתר נוכח הצורך לגבות עדויות מעדים שאינם דוברי עברית. לעניין המסוכנות טען, כי אכן מדובר במסוכנות נקודתית וכי מאז 1993 אין למשיב כל מעורבות בפלילים. שהייתו בכפר זיתים, הרחק ממקום ביצוע העבירה וממוקדי סכסוך פוטנציאליים מפיגה, לטענתו, את החשש ממסוכנות המשיב. ב"כ המשיב התנגד לאפשרות של הכנת תסקיר מעצר.

5.        ביום 10.3.05, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, הוריתי לשירות המבחן להכין תסקיר בעניינו של המשיב. שירות המבחן ציין בתסקירו כי התרשם כי המשיב מסוכן, אולם סבר כי שהייתו בחלופת מעצר במשק של מר הרצליך, המכיר אותו מילדות, עשויה להפחית ממסוכנותו ולפיכך המליץ על שליחת המשיב לחלופת המעצר המוצעת בכפר זיתים.

6.        נוכח המלצת שירות המבחן קיימתי דיון המשך בעניינו של המשיב. בדיון זה ציינה ב"כ העוררת כי הם נטו לקבל את החלופה המוצעת, אולם זמן קצר עובר לדיון התקבל אצלה מזכרו של מפקד בית המעצר חברון, שם מוחזק המשיב במעצר, על פיו איים המשיב על שוטר בית המעצר ביום הדיון. לפיכך, סברה העוררת כי נתקבל אישוש נוסף לטענתה כי מדובר באדם מסוכן שיש להציב לו גבולות והציע שהנושא ייבחן במסגרת תסקיר משלים על ידי שירות המבחן. במענה לדברים אלה השיב ב"כ המשיב כי אף שאין הוא חולק על כך שיש לבחון הטענות החדשות נגד מרשו, הרי שאין הדבר מצדיק המשך שהייתו במעצר ויש לשחררו לחלופה המוצעת, תוך שיימצא בפיקוח שירות המבחן באזור טבריה.

7.        לאור האמור, הוריתי ביום 23.3.05 על הכנת תסקיר משלים על ידי שירות המבחן. יצוין, כי בהודעה שהעבירה לבית המשפט ציינה העוררת כי המשיב התפרע והשתולל גם במהלך הנסיעה אל בית המשפט לדיון בעניינו ובחזרה ממנו וכן איים על הסוהר המלווה.

           בתסקיר המשלים שהגיש לא שינה שירות המבחן מהמלצתו וקבע כי על אף התרשמותם מנטיה להתנהגות אימפולסיבית ותוקפנית של המשיב, עודם סבורים כי חלופת המעצר יש בה כדי להפחית ממסוכנותו. לא נזכרה בתסקיר כל התייחסות קונקרטית לטענה בדבר האיום שהשמיע המשיב כלפי שוטר ביום 22.3.05.

8.        בדיון שהתקיים בפני לאחר הגשת התסקיר המשלים ציינה ב"כ המדינה כי אף שהמדינה נטתה לעמדה כי יש לקבל החלופה, הרי שהתנהגות המשיב לאחר הכנת התסקיר הראשון מוליכה לידי מסקנה כי מדובר באדם משולח רסן שאינו מסוגל לשלוט בעצמו ואין ליתן בו אמון כי יקיים את תנאי החלופה. עוד ציינה, כי משפטו של העורר בעיצומו וכי עדי התביעה היחידים שטרם העידו הם הרועים הפלסטינאים. עוד ציינה כי תושב חוץ שנפגע במהלך האירוע נשוא האישום השלישי לא יוכל להעיד בשל פציעתו וכי העדים שנשמעו עד כה קשרו את המשיב למעשים המיוחסים לו. ב"כ המשיב שב וטען בפני כי החלופה המוצעת יש בה כדי לאיין המסוכנות הנקודתית הנשקפת מהעורר. לדבריו, אתמול התקיים הדיון השני בתיק, כאשר נותרו עוד כארבעים עדים שעל בית המשפט לשמוע ושמיעתם תארך זמן רב.  

           עוד יצוין, כי בדיון נשמעה גם נציגת שירות המבחן אשר ציינה כי מצבי דחק עשויים להגביר את מסוכנותו של המשיב. עם זאת, עמדה על המלצתה שניתן לאפשר חלופה בתנאי מעצר בית.

9.        אין חולק כי העבירות המיוחסות למשיב חמורות ביותר הן. כפי שצוין, אין מחלוקת של ממש בדבר קיומן של ראיות לכאורה ולפיכך יתמקד עיקר הדיון בשאלה האם יש לשחרר העורר לחלופת המעצר המוצעת והאם יש בזו כדי להפיג את מסוכנותו.

           שני נדבכים של חומרה אני רואה בעבירות המיוחסות למשיב. האחד, בביצוע עבירות אלימות כלפי עוברי אורח, שבמהלכן נגרמה בנוכחותו פגיעה קשה לתושב חוץ. נדבך שני הינו האישום בביצוע עבירות נוספות של תקיפת שוטרים, איום עליהם והטחת עלבונות בהם, לאחר מעצרו. שני אלה, בצירוף התרשמות שירות המבחן, מוליכים למסקנה כי נשקפת מהמשיב מסוכנות.

           יחד עם זאת, מצוות המחוקק היא כי עלינו לבחון חלופת מעצר והאם יכולה היא לאיין המסוכנות. כאמור, שירות המבחן התרשם כי החלופה המוצעת אכן יכולה להציב למשיב גבולות ולהפחית ממסוכנותו.

           שבתי ושקלתי הדברים ולא בלב קל החלטתי בסופו של דבר לדחות הערר ולהשאיר על כנה את החלטת בית המשפט המחוזי, לפיה יימצא המשיב במעצר בית מלא אצל מר הרצליך. מעורבותו האחרונה של המשיב בפלילים הייתה ב- 1993, לפני למעלה מעשור. מדובר בצעיר תמהוני, חסר רסן, התנהגותו חסרת גבולות. יחד עם זאת, מסוכנותו, כפי שניתן להעריך, מתמקדת לסיטואציות ממין אלה בהן אירעו האירועים נשואי כתב האישום, במקום שאירעו ובמצבים אותם כינה שירות המבחן "מצבי דחק". יודגש, כי על אף חומרת העבירות, הרי שמעשי האלימות הקשים בכתב האישום, כמו-גם הירי, בוצעו על פי הנטען על ידי אחר שנלווה אל המשיב ולא על ידי המשיב עצמו. גם לעניין זה יש ליתן משקל, הגם שאין הדבר מפחית מחלקו ומהחומרה שאני רואה בכך שסירב למסור בידי המשטרה את זהות האחר. אוסיף, כי גם העוררת סברה כי החלופה המוצעת, כשהיא לעצמה, ראויה, אלא שבשים לב לחוסר הריסון של המשיב, עמדתה היא כי אין זה מקרה בו יש להסתפק בחלופת מעצר.

           בשים לב לכל אלה, לכך שמדובר באיש צעיר אשר להערכת שירות המבחן שהייתו אצל מר הרצליך תפחית ממסוכנותו, אני סבורה כי יש לתת למשיב את ההזדמנות להתחיל במגמה של הצבת גבולות וריסון כבר כעת, באופן שיסייע לו ולסביבתו. אוסיף, כי מהחלטות של הערכאות הנמוכות שהובאו בפני עולה, כי למר הרצליך ניסיון קודם במספר מקרים בפיקוח על נאשמים ששוחררו לחלופת מעצר אצלו במשק. אני תקווה כי עת שיהיה רחוק מאותם גורמים שעימם, כך נטען, ביצע המעשים המיוחסים לו, יהיה בידו לאזור את הכוחות הנדרשים ולהתגבר על הדחפים הבלתי נשלטים בעזרת הסביבה התומכת בכפר זיתים ובפיקוחו של מר הרצליך. יחד עם זאת, יובהר למעלה מכל ספק, כי חלופת המעצר, כפי שנקבעה על ידי בית המשפט המחוזי, היא במעצר בית מלא בדירה שיעמיד מר הרצליך לרשות המשיב במשקו בכפר זיתים ובפיקוחו המלא.

           הערר נדחה איפוא.